Divrei HaYamim I 3 – דברי הימים א ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) וְאֵ֤לֶּה הָיוּ֙ בְּנֵ֣י דָוִ֔יד אֲשֶׁ֥ר נוֹלַד⁠־ל֖וֹ בְּחֶבְר֑וֹן הַבְּכ֣וֹר׀ אַמְנֹ֗ן לַאֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔ית שֵׁנִי֙ דָּנִיֵּ֔אל לַאֲבִיגַ֖יִל הַֽכַּרְמְלִֽית׃

Now these were the sons of David, that were born to him in Hebron: the first-born, Amnon, of Ahinoam the Jezreelitess; the second, Daniel, of Abigail the Carmelitess;

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םעודהכל

(א-ד) בני דוד בחברון * – שמואל ב ג׳:ב׳-ה׳

(א-כד) יוחסין של יהודה – בראשית מ״ו:י״ב, במדבר כ״ו:י״ט-כ״א, דברי הימים א ב׳:ג׳-נ״ה, דברי הימים א ד׳:ד׳-כ״ג

וְאִלֵין הֲווֹ בְּנֵי דָוִיד דְאִתְיְלִידוּ לֵיהּ בְּחֶבְרוֹן בּוּכְרָא אַמְנוֹן לַאֲחִינוֹעַם דְמִן יִזְרָעֵאל תִּנְיָנָא דָנִיאֵל הוּא כִלְאָב דְדַמְיָה כֻּלֵיהּ לְאַבָּא דִילֵיהּ לַאֲבִיגַיִל דְמִן כַּרְמְלָא.

דניאל לאביגיל – וכתיב כלאב לאביגיל וכו׳ (כתוב בשמואל ברמז מ״ד).

שני דניאל – הוא כלאב הכתוב בספר שמואל (שמואל ב ג׳:ג׳) וחכמים פירשו שהיה מבייש^א פני מפיבשת בהלכה (ברכות ד.). ויהודה בן קורייס פירש: לכל אב – שהוא^ב דיין מומחה לרבים, אבל יראם המגדיאלי פירש מדברי סעדיה גאון: כלאב – שהיה צורתו דומה לשל דוד, וכל הרואה אומר כאילו אביו, לפי שלא שהתה אביגיל אחר מיתת נבל והיו ליצני הדור אומרים בנו של נבל הוא, לפיכך הטיל בו הקב״ה צורת דוד וכל הרואה אותו אומר כאילו אביו, וכמו כן הוא זה במדרש חכמים^ג.

א. לפנינו: מכלים.

ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״שהות״.

ג. מובא במיוחס לרש״י בשם ״מדרש ויכלו״.

שני דניאל לאביגיל – כתוב והשני כלאב לאביגיל (שמואל ב ג׳:ג׳) ובמדרש ויכלו מפרש לפי שדוד נשא אביגיל אחר מיתת נבל והיו חושדין אותו הבן שהוא של נבל לכך קראו דוד שמות שנים כלאב ודניאל דניאל דני אל כלאב שהיה דומה כולו לאב.

the second, Daniel But in II Sam. (3:3) it says: "And the second (sic), Chileab, of Abigail.⁠" It is explained in Midrash Vayechulu (Ozar Midrashim, p. 156) that David married Abigail after Nabal died, and they suspected that her son was Nabal's. Therefore, David called him by two names: Chileab and Daniel. Daniel God judged him (sic); Chileab he resembles his father.

ואלה היו בני דויד – לפי שהזכיר למעלה (ב׳:י׳-י״ז) משפחת רם ¹עד דוד, ולא השלים היחש כדי לספר יחש כלב אחי רם, חזר עתה בהשלימו יחש כלב להשלים יחש דוד.

שני דניאל – ²ובספר שמואל קרא אותו ״כלאב״ (שמואל ב ג׳:ג׳). ³יש בו דרש (תנחומא תולדות פ״ו): לפי שלקח דוד אביגיל אחרי מות נבל (שמואל א כ״ה:ל״ט-מ״ב), אמרו ליצני הדור כי זה הבן הנולד לאביגיל היה בנו של נבל, לפיכך יצא קלסתר פניו כקלסתר פניו של דוד להסיר החשד; לכך קראו ״כלאב״, כלומ׳: ⁴דומה לאב. ⁵ו״דניאל״ היה שמו העקרי, כלומ׳: דנני אלהי מנבל.

1. עד דוד. כן נראה לתקן ע״פ רוב עדי-נוסח, במקום ״עם דוד״. למרות שהטקסט מציג שם את בני אחיות דוד (ב׳:ט״ז-י״ז), בני דוד ובני אחיו אינם מוצגים; ובכך מוצדקת הלשון ״עד דוד״.

2. ובספר שמואל קרא אותו ״כלאב״. בבבלי ברכות ד׳. נמצא שהוא היה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ושלכך נקרא ״כלאב״. המיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש מפרש את השם מלשון ״לכל אב״, במשמעות שהיה דיין ומומחה לרבים.

3. יש בו דרש כו׳. במיוחס לרש״י נמצא פירוש זה בשם מדרש ויכולו. על הפסוק בשמואל כותב רד״ק: ״שני שמות היו לו, וכמוהו רבים בכתוב״, ורק אחר כך הוא מצטט את דברי המדרש.

4. דומה לאב. בכת״י וטיקן: ״דומה כלו לאב״. על הפסוק בשמואל רד״ק אמנם מפרש את השם על פי המדרש מלשון ״כלו אב״, וכן הוא לפנינו בתנחומא. וכמו כן נמצא בתרגום, במיוחס לרש״י ובפירוש ר״ש מסנות כאן. המיוחס לתלמיד רס״ג מצטט בשם יראם המגדיאלי מפי רס״ג שהשם הוא מלשון ״כאילו אביו״.

5. ודניאל כו׳. לא נמצא כך בתנחומא. אך המיוחס לרש״י מביא בשם מדרש ויכולו: ״דניאל – דנו אל״.

These were the sons of David. Because the text presented above (2:10–17) the family of Ram until David, but it refrained from completing those lines in order to present those of Ram’s brother Caleb, it returns now, upon completing the lines of Caleb, to complete the Davidic lineage.

The second one Daniel. Yet in the book of Samuel (2 Samuel 3:3) he is called Chileab. There is a midrashic explanation of this (Tanḥuma Toledot 6): Because David married Abigail after the death of Nabal (1 Samuel 25:39–42), the scoffers of the generation said that this child born to Abigail was the son of Nabal. His countenance thus appeared in the likeness of David’s in order to remove suspicion. Hence he called him Chileab (Kil’av); that is, domeh la-av (=in the likeness of the father). But Daniel was his main name, meaning danani Elohay mi-Naval (=my God has vindicated me in the matter of Nabal).

נולד לו בחברון – במאריך הנו״ן.

דניאל – הוא כלאב האמור (בש״ב).

ואלה היו בני דויד – חוזר למה שהפסיק (למעלה ב׳) ביחוס רם אצל דוד, וחושב בני דוד ויחוסם.

שני דניאל – ובש״ב (ג׳:ג׳) ומשנהו כלאב, ושם הבאתי בשם המדרש שמפני שלצני הדור היו אומרים שהוא מנבל, היה קלסתר פניו כאביו ונקרא כלו אב – ומזה מבואר שחדשי הבחנה הוא גזרה דרבנן, ואז לא נגזרה הגזרה, ודוד נשאה תיכף אחר עבור ימי האבל וספירת ז׳ נקיים וילדה, והיו קוראים לו כלב, כי נבל היה כלבי ממשפחת כלב (שמואל א כ״ה:ג׳), נגד זה קראו כלאב בא׳, ושמו העצמי היה דניאל. וי״ל שלכן התנשא אדוניה למלוך אף שדניאל נולד קודם לו, כי היו מליזים על דניאל שהוא ספק אם הוא בנו של דוד או של נבל. ולדעת חז״ל ברכות (ד׳:ב׳), י״ל שהיה עוסק בתורה תמיד ולא רצה למלוך.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהכל

(ב) הַשְּׁלִשִׁי֙ לְאַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן⁠־מַעֲכָ֔ה בַּת⁠־תַּלְמַ֖י מֶ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר הָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֥ה בֶן⁠־חַגִּֽית׃

the third, Absalom the son of Maacah the daughter of Talmai king of Geshur; the fourth, Adonijah the son of Haggith;

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תְּלִיתָי אַבְשָׁלוֹם (תְּלִיתָאֵי) בַר מַעֲכָה בְּרַת תַּלְמַי מַלְכָּא דִגְשׁוּר רְבִיעָאָה אֲדנִיָה בַר חַגִית.

השלשי לאבשלום בן מעכה – ¹למ״ד ״לאבשלום״ נופלת על עקר העצם, ²לא להביא דבר אל העצם; ובאמרו ״לאבשלום״, כאלו אמר ״אבשלום״. וכמו למ״ד זו למ״ד ״הרגו לאבנר״ (שמואל ב ג׳:ל׳), ״לכל כליו תעשה נחשת״ (שמות כ״ז:ג׳), ״אנוש לשברך״ (ירמיהו ל׳:י״ב), ואחרים מלבד אלה כמו שהבאתים בספר מכלל בחלק הדקדוק (קצ״ד.).

1. למ״ד לאבשלום וכו׳. לְמה שכותב רד״ק כאן שהלמ״ד ״נופלת על עיקר העצם״ (במכלול: ״מורה על עצם הדבר״; בפירושו לירמיהו כ״ה:ה׳: ״לאמתת עצם הדבר ויספיק הענין זולתה״; שם ל׳:י״ב: ״במקום העצם ויספיק זולתה״; וראו עוד דבריו לדברי הימים א כ״א:י״ב וליחזקאל ג׳:ג׳), השוו ספר השרשים ערך ״את״, שם כותב רד״ק שהמילה ״את״ מורה ״על עצם הדבר הפעול״, ומפרש שהביטוי ״את משה ואת אהרן״ (שמות י׳:ח׳) הוא כמו ״עצם משה ואהרן״ (השוו ראב״ע שם ולבראשית א׳:א׳). ונראה שכך היא כוונתו כאן לענין הלמ״ד, היינו שפירושה ״עצם״, ומובנו של פסוקנו: ״עצם אבשלום״ (כך הציע לי פרופ׳ ר׳ שטיינר). והשוו על כך ר׳ משה קמחי, ״שכל טוב״ ע׳ 224. כיון ש״אבשלום״ אינו ״הדבר הפעול״ (על אף שבשתי הדוגמאות הראשונות שמזכיר רד״ק כאן הלמ״ד היא אמנם במקום ״את״), נראה שאין כוונת רד״ק להגביל את המובן הזה של ״את״ או ״ל״ דווקא לעצם ה״דבר הפעול״; רק הוא משתמש באותו מונח בספר השרשים כי בדרך כלל, המילה ״את״ באה לפני מושא. (השוו ראב״ע לבראשית א׳:א׳, וראו ל׳ חרל״פ תורת הלשון של ראב״ע ע׳ 202; אך לעומת ראיית הראב״ע משמואל א י״ז:ל״ד ראו פירוש רד״ק שם). וראו גם דברי הימים א כ״א:י״ב ד״ה ״למשגת״; דברי הימים ב ג׳:י״א ד״ה ״לאמות״. לעומת דברינו, ה״מצודות דוד״, ה״מכלל יופי״, המלבי״ם, וי׳ ייטלש בביאורו כנראה מבינים בדברי רד״ק ש״לאבשלום״ הוא כמו ״את אבשלום״ (וכמו כן תוקנה הנוסחה ברד״ק במקראות גדולות נחמד למראה, ירושלים תשנ״ג). ראו גם מכלול קצ״ד., שם כותב רד״ק שאותיות בכל״מ ״מורות על עצם הדבר״ באופן ש״יסמכו עליהם המילים״, והוא מביא מספר דוגמאות של נסמכים שנמצאת אחריהם אות בכל״מ, כמו ״אהבי לנום״ (=אהבי עצם נום; ישעיהו נ״ו:י׳); ובכן, כשרומז רד״ק כאן לדוגמאות נוספות שהוא מזכיר במכלול, נראה שכוונתו היא לאלה. ברם, המשמעות המדוייקת של ״יסמכו עליהם המילים״ דורשת עיון נוסף. הנוסחה ״לא אבשלום״ שבנדפס היא תוצאת קריאה מוטעית של מילה מחוקה בכת״י פריס.

2. לא להביא דבר אל העצם. ר״ל: אין הלמ״ד משמשת כמילת-יחס במשמעות ״אל״.

The third one Absalom (le-Avshalom) son of Maacah. The lamed of le-Avshalom refers to the pure substance of the thing and does not relate anything else to the substance; so when the text says le-Avshalom, it is as if it had just said Avshalom. This lamed is like those in haregu le-Avner (=had killed Abner; 2 Sam 3:30), le-kol kelav ta‘aseh neḥoshet (=make all its utensils of copper; Exod 27:3), anush le-shivrekh (=your wound is severe; Jer 30:12), and others besides these, which I have cited in the Mikhlol in the section on grammar (194a).

השלשי לאבשלום – בלמ״ד כמו שכתב רד״ק ובמקצת דפוסים כתוב אבשלום בלא למ״ד וטעות הוא מהמדפיסים שחשבו לתקן וקלקלו.

לאבשלום – את אבשלום והלמ״ד הוא במקום את וכן הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳).

השלשי לאבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור – השמיע הכתוב על דבר שנשא יפת תואר יצא ממנו בן שנהרג על שמרד באביו ואין ראוי ליחסו. ויחסו הכתוב רק ליחס את בניו לכן כתוב לאבשלום.

אדניה בן חגית – מפני שנכתב בכל מקום בן חגית ומוכתר בשם אמו על כן לא נכתב כאן לחגית. ומ״ש (במלכים א׳ א׳) ואותו ילדה אחרי אבשלום (עיין רש״י ורד״ק שם) אף על פי שנולד מאם אחרת אבל זמן לידתו היה אחרי לידת אבשלום ונמצא רביעי בבני דוד, והבכור אמנון מת ודניאל היה פנוי לתורה כמ״ש למה נקרא שמו כלאב כו׳ ולא רצה למלוך (ורד״ק כתב אולי דניאל מת) ואבשלום נהרג. על כן התנשא אדניה לאמר אני אמלוך וגם ענין שמו נשאהו כי הוא שם אדני וגם ה׳ באחרונה וה׳ אחרונה של שם הוי״ה מורה על מלכות.

השלישי לאבשלום – הרד״ק פי׳ כמו את אבשלום, שמצאנו למ״ד במקום את, הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳). ולי נראה מפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע״י תוספת הלמ״ד שנקרא לא - אב - שלום – ואמר בן מעכה, שמעכה גרמה לו שהיתה יפ״ת כמ״ש חז״ל (סנהדרין ק״ז.). ואדוניה בן חגית, אמו גרמה לו שגדלה אותו לרוע, כמ״ש (מלכים א א׳:ו׳) ואותו ילדה אחרי אבשלום לפרש״י שם.

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ג) הַחֲמִישִׁ֥י שְׁפַטְיָ֖ה לַאֲבִיטָ֑ל הַשִּׁשִּׁ֥י יִתְרְעָ֖ם לְעֶגְלָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

the fifth, Shephatiah of Abital; the sixth, Ithream by Eglah his wife.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲמִישָׁאָה שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל שְׁתִיתָאָה יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִנְתְּתֵיהּ הִיא מִיכָל בְּרַת שָׁאוּל.

לעגלה – כמו שפירשו חכמים עגלה זו מיכל שפעתה כמו עגלה ומתה מחמת וולד, וזהו שאמר: ולא היה לה ילד עד יום מותה (שמואל ב ו׳:כ״ג) אבל בשעת מותה היה לה (סנהדרין כ״א.). ויהודה בן קורייס פירש שהיתה חביבה עליו כעגלה (סנהדרין כ״א.).

ואין לו לדוד כי אם י״א בנים ובת אחת ושמה תמר. יש אומרים תמר מבעל הראשון של מעכה היתה ולא בת דוד, ואבשלום היה אחיה מן האם ואינה אחות אמנון לא מן האב ולא מן האם לכן הקל בדעתו לשכב עמה. ואני אומר תמר יפת^א תואר היתה, ואמנון שאינו אחיה מן האם אנסה אבל מן הנישואין אסורה לו דכתיב כי יקח, דרך נישואין^ב.

א. נדצ״ל: ״בת יפת תאר״, וכן אמרו בסנהדרין כ״א.

ב. אולי כוונתו לפסוק: ״ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו״ (ויקרא כ׳:י״ז), אמנם בתלמוד (יבמות צ״ז.) אמרו להדיא שאסור גם שלא דרך נישואין.

הששי יתרעם לעגלה אשתו – מדרש וכי היא בלבד אשתו אלא שפעת כעגלה וילדתו ושהיתה חביבה עליו כעגלה כמו לולא חרשתם בעגלתי (שופטים י״ד:י״ח), ומפני חביבותה של מיכל קורא אותה אשתו.

the sixth, Ithream, to Eglah his wife [The] Midrash [asks]: Was she his only wife? But she bellowed like a heifer when she bore him, and that she was beloved to him like a heifer [and was affectionately called Eglah, a heifer], like (Judg. 14:18): "If you had not plowed with my heifer,⁠" and because of the endearment of Michal, he calls her "his wife.⁠"

יתרעם לעגלה אשתו – אמרו כי ¹זו היא מיכל בת שאול (בבלי סנהדרין כ״א.); ²לפיכך אמר ״אשתו״ – ראשונה. ומה שאמ׳ הכת׳ ״ומיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה״ (שמואל ב ו׳:כ״ג), מאותו יום ואילך לא היה לה, ³ענש הבזיון שבזתה דוד על שהיה מפזז ומכרכר לפני יי׳; אבל קודם לכן היה לה (בבלי סנהדרין כ״א.).

1. זו היא מיכל בת שאול. בגמרא: שהיתה חביבה עליו כעגלה; וראו עוד שם. והשוו התרגום, המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י.

2. לפיכך אמר ״אשתו״ – ראשונה. יש להתחשב בנוסחה ״אשתו – אשתו ראשונה״ שבשני כת״י, כי יתכן שהושמטה ״אשתו״ אחת בשאר עדי-הנוסח מחמת הפלוגרפיה (haplography). (בפירוש רד״ק לפסוק ״עגלה אשת דוד״ בשמואל ב ג׳:ה׳, הניסוח הוא: ״אלא שהיתה אשתו ראשונה״. ב״מכלל יופי״ הניסוח הוא: ״אשתו – רוצה לומר הראשונה״, אך סביר להניח שמעצמו הכניס בעל ה״מכלל יופי״ את הביטוי ״רוצה לומר״.) הערה זו של רד״ק לא נמצאת בגמרא; הוא הכניס אותה רק כדי לסייע לפירוש. השוו דבריו על הפסוק בשמואל, שם הוא מוסיף שלפי הפשט עגלה אינה מיכל, ושמיכל לא נזכרה כי לא הולידה לדוד בן. לפי הפירוש שעגלה אינה מיכל, רד״ק מסביר שם שנזכרה עגלה כאשת דוד כי ״לא היתה ממשפחה גדולה, ולא היתה ידועה בזכרו אותה אלא באשת דוד״; ראו שם באורך.

3. ענש הבזיון. נוסחת הנדפס: ״בשביל עונש הבזיון״.

Ithream, by his wife Eglah. [The Sages] say that this is Michal daughter of Saul (b. Sanhedrin 21a): it is for this reason that the text says “his wife,” meaning his first one. And when the verse says, “So to her dying day Michal daughter of Saul had no children” (2 Samuel 6:23), it means that from that day onward she had none, as punishment for scorning David for dancing wildly before the Lord. But beforehand she did have [a child].

אשתו – מוסב על כולן לומר כל אחת היתה אשתו לא פילגש.

לעגלה אשתו – העיד הכתוב שהוא אשתו גמורה ולא נאסרה בידי פלטי בן ליש. וגם הקדושין תפסו בה כי נשאה ששה חדשים אחר מיתת מירב וגם קדושי מירב היה קדושי מלוה.

לעגלה אשתו – עמ״ש בש״ב (שם).

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ד) שִׁשָּׁה֙ נוֹלַד⁠־ל֣וֹ בְחֶבְר֔וֹן וַיִּ֨מְלׇךְ⁠־שָׁ֔ם שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וְשִׁשָּׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְשָׁלוֹשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Six were born to him in Hebron; and there he reigned seven years and six months; and in Jerusalem he reigned thirty-three years.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲשִׁתָּה אִתְיְלִידוּ לֵיהּ בְּחֶבְרוֹן וּמְלַךְ תַּמָן שְׁבַע שְׁנִין וַאֲשִׁתָּה יַרְחִין וּתְלָתִין וּתְלַת שְׁנִין מָלַךְ בִּירוּשָׁלָםִ.

ששה נולד לו בחברון.

שבע שנים וששה חדשים – ובכלל לא מנה אלא מ׳ שנה אמרו חז״ל חשבון המרובה בולע את המועט ור׳ יודן אמר ששה חדשים שברח מפני אבשלום בשעירה היה מתכפר כהדיוט לא עלו לו מן המנין.

שבע שנים וששה חדשים – ובכלל לא מנה רק ארבעים שנה, ופי׳ חז״ל שחשבון המרובה בולע את המועט. ועוד טעם להם, שששה חדשים נצטרע ולא מלך אז ואינם בחשבון.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ה) וְאֵ֥לֶּה נוּלְּדוּ⁠־ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָ֑יִם שִׁ֠מְעָ֠א וְשׁוֹבָ֞ב וְנָתָ֤ן וּשְׁלֹמֹה֙ אַרְבָּעָ֔ה לְבַת⁠־שׁ֖וּעַ בַּת⁠־עַמִּיאֵֽל׃

And these were born to him in Jerusalem: Shimea, and Shobab, and Nathan, and Solomon, four, of Bath-shua the daughter of Ammiel;

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ה-ט) בני דוד בירושלים * – שמואל ב ה׳:י״ג-ט״ז, דברי הימים א י״ד:ג׳-ז׳

וְאִלֵין אִתְיְלִידוּ לֵיהּ בִּירוּשְׁלֶם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלמה אַרְבַּעְתְּהוֹן לְבַת שׁוּעַ הִיא בַּת שֵׁבַע בְּרַת עַמִיאֵל.

ואלה נולדו לו בירושלים, שמעא – הוא שמוע בשמואל (שמואל ב ה׳:י״ד). ושובב ונתן ושלמה, ארבעה הם עם שלמה, ושלמה אחד לבת שבע כי בת שבע לא ילדה כי אם שלמה והילד הראשון שמת, אבל שמוע ושובב ונתן מאשה אחרת היו.

בת עמיאל – הוא אליעם למפרע, ואחיתפל הגילוני אבי אביה (שמואל ב י״א:ג׳; כ״ג:ל״ד).

ואלה נולדו לו בירושלם – ¹הדגש בלמ״ד ״נוּלּדו״ תמורת הנח; ואע״פ שנכתבה הו״ו הנה, נבלעה בדגש.

ארבעה לבת שוע בת עמיאל – היא בת שבע בת אליעם (שמואל ב י״א:ג׳); ויש שהיו קוראים ״בת שוע״ ויש קוראים אותה ״בת שבע״ כי קרובים הם. וכן ״עמיאל״ ו״אליעם״ אחד, אלא שהאותיות הפוכות.⁠²ולא נזכרו אלה הארבעה בנים כסדר תולדותם; שהרי שלמה היה הגדול, כי הוא היה הבן הראשון שהיה לבת שבע מדוד אחרי מות הילד, כמו שכת׳ ״וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה...⁠³ותלד לו בן ויקרא...שמו שלמה״ (השוו שמואל ב י״ב:כ״ד). ובספר שמואל כשזוכר אותם בני דוד שנולדו לו בירושלם (שמואל ב ה׳:י״ד-ט״ז) אינו זוכר ⁴אליפלט הראשון ונגה; ⁵אולי לא היו בחיים אז ולא מנה אותם. ובזה הספר מנה אותם, ואע״פ שלא היו אלה השנים בחיים, כי מנה הנולדים לו בירושלם, ⁶ולפי שאמ׳ הנה ״כל בני דוד״ (פס׳ ט) מנה אותם כלם. וכן במקום אחר שמנה אותם גם כן בזה הספר (דברי הימים א י״ד:ד׳-ז׳) מנה אותם כלם; ואף על פי שלא אמ׳ ⁷״כל אלה בני דוד״, ⁸הרי אמ׳ ״אשר היו לו בירושלם״ (שם).

1. הדגש בלמ״ד כו׳. ר״ל: אם יו״ד השורש אינה מתבטאת כעיצור (השורש לרד״ק הוא אמנם ביו״ד ולא בוי״ו; ראו על כך מכלול פ״ו:-פ״ח., והשוו ערך ״ילד״ בספר השרשים), דינה להאריך את התנועה, כתפקידו של ה״נח״ במקרה כזה (ראו מכלול ע״ח.-ע״ט.; וראו ניסוחו של ג׳ גולדנברג המצוטט לעיל א׳:ז׳ הערה ד״ה ״בנחות״). אך כאן ה״נח״ אינו מתבטא כלל – כי התנועה בהברה הראשונה של ״נולדו״ מתבטאת כתנועה קצרה – ובמקומו הוכפלה הלמ״ד על ידי דגש. למרות שנמצאת וי״ו השור״ק, הנראית כהארכה העומדת במקום יו״ד השורש, באמת התנועה מתקצרת מחמת הדגש, והוי״ו כאלו אינה (השוו מכלול שם). להלן (דברי הימים א כ׳:ח׳) כותב רד״ק שהוי״ו ״נעלמת מהמבטא״; ובמכלול (צ״ג:) הוא כותב ש״אבד מהנשימה״. וראו במכלול, שם מזכיר רד״ק כדוגמה את המילה ״הוּלּדת״ ביחזקאל ט״ז:ד׳ ובבראשית מ׳:כ׳. אך לפנינו בבראשית לא נמצאת וי״ו, ומדבריו בספר השרשים ערך ״ילד״ נשמע שגם לפניו לא היתה וי״ו.

2. ולא נזכרו כו׳. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שהביטוי ״לבת שוע״ מתייחס לשלמה בלבד, כי בת שבע לא הולידה אלא שלמה והילד שמת. אך מדברי רד״ק מוכח שהוא אינו סובר כן, אלא שכל הארבעה היו בני בת שבע. מהמיוחס לר״י קרא מוכח שהוא סובר כרד״ק, כי הוא מוכיח שנתן זה אינו נתן הנביא מכך שנתן הנביא לא היה בנו של בת שבע בעוד שנתן זה היה אמנם מארבעת בני בת שבע. דברי רד״ק אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוא הוסיף אותם אחרי שהוא עיין בפסוק בשמואל.

3. ותלד לו בן. לפנינו: ״ותלד בן״.

4. אליפלט הראשון ונגה. ראו להלן פסוקים ו׳-ח׳.

5. אולי לא היו כו׳. הנוסחה המדוייקת היא ״אז ולא מנה אותם״, לא ״או לא מנה אותם כולם״ (ראו החילופים); שכן מדברי רד״ק בשמואל (שמואל ב ה׳:ט״ו) מוכח שאין כאן אלא פירוש אחד (וראו מה שהוא מוסיף שם ש״מתו בלא זכר״), וכן נראה גם מהמשך הדברים כאן. ובכן, נראה שהמילה ״כולם״ הוכנסה אחרי שהשתבש הנוסח, כניסיון לתקנו. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שלא היו לדוד אלא י״א בנים בירושלים, והיינו כרשימה בשמואל, אך אין הוא מנסה לתרץ את פסוקנו. והשוו גם המיוחס לרש״י. וראו מה שכותב המלבי״ם על פי דברי רד״ק.

6. ולפי שאמ׳ וכו׳. לפי התרגום, ״כל בני דוד״ פירושו: ״כולהון בני דויד״, היינו שכל אלה היו בנים של דוד. ולפי זה, אין הרשימה צריכה לכלול את כל בניו כדעתו של רד״ק. נשמע שרד״ק מפרש ״כל בני דוד״: אלה הם כל בני דוד; אבל עיינו בהערה הבאה.

7. ״כל אלה בני דוד״, הרי אמר. ברוב כת״י הושמטו מילים אלה מחמת טעות-הדומות. רד״ק רומז כאן שאם היה כתוב שם ״כל אלה בני דוד״, היה זה כמו ״כל בני דוד״ שבכאן. ברם, במבט ראשון נראה ש״כל אלה בני דוד״ מובנו: כל אלה שנרשמו הם בנים של דוד, בלי שהרשימה תכלול דווקא את כל בניו. נראה בכוונת רד״ק, אם כן, שאם היה כתוב ״כל אלה בני דוד״, המשמעות היתה שכל אלה ברשימה הם הבנים של דוד, בה״א הידיעה, כי אחרת אין בביטוי שום חידוש. לפי זה, אף יתכן שמפרש רד״ק ״כל בני דוד״ שבכאן כתרגום (השוו ההערה הקודמת), היינו שמובנו: כולם הם בני דוד (ולא: אלה הם כל בני דוד); וגם בכך המשמעות היא: כולם הם הבנים של דוד, והרשימה צריכה איפוא לכלול את כל בניו שנולדו בירושלים.

8. הרי אמ׳ ״אשר היו לו בירושלם״. הניסוח בפסוק הוא ״ואלה שמות היְלוּדים אשר היו לו בירושלם״. אך ראוי לציין שגם בשמואל (פס׳ יד) כתוב ״ואלה שמות היִלֹּדים לו בירושלם״. ובכן, אולי כוונתו היא שבמקום שכתוב ״כל בני דוד״ יש להניח שהפסוק יציין את כולם, והמילה ״בירושלם״ גם יכולה לרמוז לכל אלה שנולדו אם כי אינה מכריחה כך. גם יתכן שהביטוי ״אשר היו לו בירושלם״, בזמן עבר, רומז לכל הבנים שהיו לו אז, כולל אלה שמתו בגיל צעיר, ואילו הרשימה בשמואל כוללת רק את אלה הנולדים בירושלים שהיו בחיים בזמן כתיבת הספר.

These were born (nulledu [נוּלּדו]) to him in Jerusalem. The gemination of the lamed of nulledu takes the place of the [preceding] vowel-letter: even though the vav is written here, it is incorporated into the gemination.

Four by Bath-shua daughter of Ammiel. This is Bathsheba daughter of Eliam (2 Samuel 11:3), only some called her Bath-shua and some Bathsheba, because they are similar. Likewise, Ammiel and Eliam are one and the same, only the letters are transposed. These four sons are not mentioned in the order of their births. For Solomon was the eldest: he was the first son born by Bathsheba to David after the death of the child, as the text says, “David consoled his wife Bathsheba; he went to her ... she bore him a son, and he called him Solomon” (cf. 2 Sam 12:24). Now in the book of Samuel, when the text lists the children of David born to him in Jerusalem (2 Samuel 5:14–16), it does not mention the first Eliphelet and Nogah (1 Chronicles 3:6–8)—perhaps they were not alive then, and so it does not list them. But in this book it does list them, even though the two of them were not alive. For it lists those born to him in Jerusalem; and because it says here “All the sons of David” (v. 9), it lists them all. In another place in this book where it again lists them (1 Chronicles 14:4–7), it similarly lists them all: even though it does not say “All these are the sons of David,” it does after all say “whom he had in Jerusalem” (ibid.).

שמעא – הוא שמוע שנזכר בספר שמואל (שמואל ב ה׳:י״ד) ולמדנו מזה כי שלמה היה הבן החמישי שהיה לבת שבע מדוד וזה לאות כי דבר בת שבע היה קרוב לעשרים שנה קודם מות דוד.

נולדו לו – בשור״ק עם דגש אחריו רד״ק בפירוש ושרשים ומכלול דף ק״ה ודף קכ״ה ועיין גם בדף פ״א.

לבת שוע – היא בת שבע.

עמיאל – בהפוך האותיות אליעם האמור (בש״ב).

שמעא – לא מנאם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון.

שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע – היינו לבת שבע והנה נאמר בשלמה ויחכם מכל אדם ואף על פי כן לא חשבו בראשונה שמע מינה דרך לידתן קחשיב. ולפי זה צריך עיון מה שכתוב פרק בן סורר דורות הראשונים הולידו בת ח׳ ודייק משלמה שנולד לבת שבע כשהיתה בת ח׳ וכאן משמע שהולידה שלשה בנים קודם שלמה וחוץ מהילד שמת.

ושלמה – נולד קודם לג׳ אחיו כמבואר בשמואל, וחשבו לבסוף כדרך הספר להשליך הצרורות תחלה, כי רוצה להתחיל אח״כ ביחוס שלמה ובניו.

בת שוע בת עמיאל – היא בת שבע בת אליעם, והאותיות דומות ומתחלפות.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(ו) וְיִבְחָ֥ר וֶאֱלִישָׁמָ֖ע וֶאֱלִיפָֽלֶט׃

and Ibhar, and Elishama, and Eliphelet;

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפֶלֶט.

(ו-ח) ואלישמע ואליפלט, ואלידע ואליפלט – בשמואל (שמואל ב ה׳:י״ד-ט״ז) אינו מונה אליפלט אלא פעם אחת ואינו מונה כי אם ז׳ וכאן מונה ט׳ וזהו טעמא אליפלט בנו מת ונולד לו בן אחר לאחר כן ונקרא שמו כמו כן אליפלט שהיה הוא שמנה לשם וגם אלישמע מונה כאן ב׳ פעמים כמו כן נוכל לומר שמת ונולד לו אחר וגם א׳ מאלו מת ונשארו שבעה וזה שאינו מונה לשם כי אם שבעה והט׳ שמונה משום כבודו של דוד שהיו לו בנים הרבה שהרי כל הספר נכתב מפני כבודו של דוד וזרעו.

(6) and Eljada and Eliphelet In II Sam. (5:16) Scripture counts Eliphelet only once and counts only seven [sons], but here, he counts nine. The reason is that his son Eliphelet died, and another son was born to him later who was likewise named Eliphelet. He is the one counted there, and also Elishama. Elishama he counts here twice. We can say similarly that he died and another son was born to him, and also one of these died and seven remained. For this reason, he counts there only seven, and the nine that he counts here are for David's honor, that he had many sons, for indeed the entire Book was written because of the honor of David and his posterity.

ואליפלט ונגה – לא נחשבו שם (שמואל ב ה׳), ופי׳ הרד״ק שמתו אח״כ. ונראה שעזרא בא לפרש לנו איך נתקיים בדוד ואת הכבשה ישלם ארבעתים, שמ״ש רש״י ז״ל שהוא הילד ותמר ואמנון ואבשלום, הוא דרוש, כי הילד מת ע״י שא״ל גם הבן הילוד לך מות יומת, א״כ הוא חוץ מהמנין, ותמר לא מתה, ולמדנו שהיה לו עוד שני בנים שמתו והם שלמו החשבון.

ואלישמע – ובשמואל (ה) ולקמן (י״ד:ז׳) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע, ופה הזכיר עקר השם.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימלבי״םהכל

(ז) וְנֹ֥גַהּ וְנֶ֖פֶג וְיָפִֽיעַ׃

and Nogah, and Nepheg, and Japhia;

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וְנגַהּ וָנֶפֶג וְיָפִיעַ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ונוגה – בש״ב לא הזכיר נוגה גם לא אליפלט השני ואולי מתו בקטנותם.

ונגה – היינו ואלישמע (דשמואל ב׳ ה׳).

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל

(ח) וֶאֱלִישָׁמָ֧ע וְאֶלְיָדָ֛ע וֶאֱלִיפֶ֖לֶט תִּשְׁעָֽה׃

and Elishama, and Eliada, and Eliphelet, nine.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וְאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

¹ואליפלט, השני. אולי מת הראשון כשקרא שם האחרון. ובמנין השני בזה הספר (שם) יש שנוי מעט ביניהם, כי הראשון ״אֶלְפָּלֶט״ והשני ״אֶלִיפָלֶט״.

1. ואליפלט כו׳. עיינו בחילופים. נראה שפיסקה זו הוספה ע״י רד״ק בשוליים בשלב מאוחר והגיעה רק למשפחה אחת של כת״י, ושבענף אחד של אותה משפחה הוכנסה אחרי ״ואף על פי שלא אמר״ שבדיבור הקודם – כי טעה הסופר בראותו את המילים ״כל אלה בני דוד״ באותו דיבור כ״דיבור המתחיל״ חדש המתייחס לביטוי ״כל בני דוד״ שבפסוק ט. הפיסקה נמצאת במקום הנכון רק בכת״י סט. פטרסבורג.

And Eliphelet (the second one). Perhaps the first one had already died when he named the latter one. But in the second list in this book (ibid.) there is a slight difference between them, as the first is Elpalet and the second Elifalet.

ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה – מפני שהזכיר אלישמע ואליפלט פעמים לכן הוצרך הכתוב לומר תשעה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אהכל

(ט) כֹּ֖ל בְּנֵ֣י דָוִ֑יד מִלְּבַ֥ד בְּֽנֵי⁠־פִֽילַגְשִׁ֖ים וְתָמָ֥ר אֲחוֹתָֽם׃

All these were the sons of David, beside the sons of the concubines; and Tamar was their sister.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כֻּלְהוֹן בְּנֵי דָוִיד בַּר מִן בְּנֵי פִלַגְתִּין וְתָמָר אֲחַתְהוֹן.

מלבד בני – בגעיא הבית.

כל בני דויד – אלה כל בני דוד מן הנשים.

ותמר – ר״ל ומלבד תמר אחותם.

ותמר אחותם – בשביל שהמעשה מפורסם הזכיר כאן את שמה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל

(י) וּבֶן⁠־שְׁלֹמֹ֖ה רְחַבְעָ֑ם אֲבִיָּ֥ה בְנ֛וֹ אָסָ֥א בְנ֖וֹ יְהוֹשָׁפָ֥ט בְּנֽוֹ׃

And Solomon's son was Rehoboam; Abijah his son, Asa his son, Jehoshaphat his son;

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְרֵיהּ דִשְׁלמה רְחַבְעָם אֲבִיָה בְרֵיהּ אָסָא בְרֵיהּ יְהוֹשָׁפָט בְּרֵיהּ.

ובן שלמה רחבעם – ¹הניח הבנים האחרים, ויִחש שלמה, כי לו המלוכה ולבניו אחריו. ויִחש מלכי יהודה דור אחר דור.

1. הניח הבנים האחרים וכו׳. השוו דבריו בהקדמה על מטרת הספר.

The son of Solomon: Rehoboam. The text leaves aside the other sons and presents the progeny of Solomon, because the kingship belonged to him and to his children after him. It then presents the royal lineage of Judah, one generation after another.

אביה בנו – של רחבעם וכן מונה והולך המלכים זה אח״ז.

מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודהכל

(יא) יוֹרָ֥ם בְּנ֛וֹ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ יוֹאָ֥שׁ בְּנֽוֹ׃

Joram his son, Ahaziah his son, Joash his son;

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יוֹרָם בְּרֵיהּ אֲחִזְיָהוּ בְרֵיהּ יוֹאָשׁ בְּרֵיהּ.

אחזיהו בנו יואש – משלמה עד יואש ח׳ דורות ולפי שראה דוד שהיה זרעו כלה בימי יואש על ידי עתליהו כדכתיב בספר זה ותקם ותדבר (דברי הימים ב כ״ב:י׳), על לשון דבר על ידי סם המות עמד בתפלה ואמר זה המזמור למנצח על השמינית (תהלים י״ב:א׳) שמונה נימין^א על דור שמיני הושיעה י״י כי גמר חסיד וגו׳ (תהלים י״ב:ב׳) ונמלט יואש ומן יואש עד יאשיהו ח׳ דורות שראה דוד שיאשיהו ובניו כולם הולכין לאבדון זה נהרג וזה נקרו עיניו והתפלל עוד על השמינית על דור שמיני י״י אל באפך תוכיחני (תהלים ו׳:ב׳) ובשביל תפילתו נשתיירו בני יהויקים ובכל ספר תהלים אין יותר על השמינית אלא אלו שנים, ומיכניה^ב עד ענני שבעה שהוא מלך המשיח דכתיב וארו עם ענני שמיא (דניאל ז׳:י״ג) ל״ח בנים בין בנים ובין דורות לבנים הקב״ה עשה כן בשביל שאמר להקב״ה ל״ח תשבחות בספר עזרא מן ברוך אתה י״י אלהי ישראל וגו׳ (דברי הימים א כ״ט:י׳) עד ולחזק (דברי הימים א כ״ט:י״ב) ל״ח תיבות.

א. נוסח אחר: במנין.

ב. נוסח אחר: ומיהויקים.

Ahaziah his son, Joash From Solomon to Joash were eight generations, and since David foresaw that his seed would perish in the days of Joash through Athaliah, as is written in this Book (II Chron. 22:10): "... she arose and destroyed (וַתְּדַבֵּר),⁠" (from the expression of דֶּבֶר pestilence, through poison), he stood in prayer and uttered a psalm (Ps. 12): "For the conductor on the sheminith,⁠" [alluding to an] eight stringed [instrument] (other editions: in number) "for the eighth generation.⁠" (v. 2): "Save, O Lord, for the pious are gone, etc.⁠" And Joash escaped, and from Joash to Josiah are eight generations, for David foresaw that Josiah and his sons would all go to their doom: this one was slain [i.e., Josiah. Perhaps he means Jehoiakim and Zedekiah's sons as well] and this one's eyes were gouged out [Zedekiah]. And he [David] prayed again on the sheminith, for the eighth generation (Ps. 6:1f.): "O Lord, do not rebuke me in Your anger,⁠" and because of his prayer, the sons of Jehoiakim survived, and throughout the entire Book of Psalms, there are only these two mentions of the sheminith. And from Jeconiah (other editions: Jehoiakim) until (verse 24): "Anani seven,⁠" which is [an allusion to] the King Messiah, as it is written: (Dan. 7:13): "... and behold, with the clouds of (עֲנָנֵי) the heavens,⁠" are thirty eight sons, including both sons and generations of the sons. The Holy One, blessed be He, did this because he [David] recited thirty eight praises to Him, as it is written in the Book of Ezra (sic) (I Chron. 29:10 13). From "Blessed is the Lord God of Israel, etc.⁠" until "and to strengthen,⁠" are thirty eight words.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יהכל

(יב) אֲמַצְיָ֧הוּ בְנ֛וֹ עֲזַרְיָ֥ה בְנ֖וֹ יוֹתָ֥ם בְּנֽוֹ׃

Amaziah his son, Azariah his son, Jotham his son;

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֲמַצְיָהוּ בְרֵיהּ עֲזַרְיָה בְרֵיהּ יוֹתָם בְּרֵיהּ.

עזריה בנו – בדפוס ישן כתוב עזריהו וטעות הוא.

עזריה – הוא עוזיה המלך.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שימצודת דודהכל

(יג) אָחָ֥ז בְּנ֛וֹ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ מְנַשֶּׁ֥ה בְנֽוֹ׃

Ahaz his son, Hezekiah his son, Manasseh his son;

מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אָחָז בְּרֵיהּ חִזְקִיָהוּ בְרֵיהּ מְנַשֶׁה בְרֵיהּ.

מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל

(יד) אָמ֥וֹן בְּנ֖וֹ יֹאשִׁיָּ֥הוּ בְנֽוֹ׃

Amon his son, Josiah his son.

מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אָמוֹן בְּרֵיהּ יאשִׁיָהוּ בְרֵיהּ.

מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל

(טו) וּבְנֵי֙ יֹֽאשִׁיָּ֔הוּ הַבְּכוֹר֙ יֽוֹחָנָ֔ן הַשֵּׁנִ֖י יְהוֹיָקִ֑ים הַשְּׁלִשִׁי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ הָרְבִיעִ֖י שַׁלּֽוּם׃

And the sons of Josiah: the firstborn Johanan, the second Jehoiakim, the third Zedekiah, the fourth Shallum.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי יאשִׁיָהוּ בּוּכְרָא יוֹחָנָן תִנְיָנָא יְהוֹיָקִים תְּלִיתָאָה צִדְקִיָהוּ רְבִיעָאָה שַׁלוּם דִשְׁלֵימַת מַלְכוּתָא דְבֵית דָוִד בְּיוֹמוֹי.

ובני יאשיהו הבכור יוחנן – (בשמואל ברמז קל״ח).

ובני יאשיהו הבכור יוחנן – ואמרו חכמים הוא יוחנן הוא יהואחז והמליכו אותו לפני יהויקים אע״פ שהוא גדול ממנו ב׳ שנים ומחצה, ומה שאמר הבכור לא שהוא ללידה אלא בכור למלכות, מפני שעשה שלא כהוגן העבירו מלך מצרים והמליך אחיו הגדול (הוריות י״א:).

ובני יאשיהו הבכור יוחנן – הוא יהואחז, שלקחו פרעה נכה והגלהו למצרים ומת שם (מלכים ב כ״ג:ל״ד); ¹ושני שמות היו לו. והיאך אמ׳ ״הבכור״? והלא יהויקים היה גדול ממנו שתי שנים, דכת׳ ״בן עשרים ושלש...יהואחז במלכו״ (מלכים ב כ״ג:ל״א), וכת׳ ״בן עשרים וחמש...יהויקים במלכו״ (שם פס׳ לו), ובין מלכות זה למלכות זה לא היה אלא שלשה חדשים (שם פס׳ ל״א-ל״ד)! ²אלא קראו ״בכור״ שהיה בכור למלכות, כלומ׳ שמלך תחלה; כן פרשוהו רבותי׳ ז״ל (בבלי הוריות י״א:).

השלשי צדקיהו הרביעי שלום – אמרו רבותי׳ ז״ל (שם) כי שלום הוא צדקיהו, וקראו ״שלום״ על שם שהיה מושלם במעשיו; ³כי הוא צדיק היה, אלא שבני דורו היו רשעים. ועוד, קראו ״שלום״ ⁴על שם ששלמה מלכות בית דוד בימיו. ואמ׳ עליו ״השלישי״ שהיה שלישי לבני יאשיהו, ואמ׳ עליו ״הרביעי״ שהיה רביעי למלכות יאשיהו. ⁵ומדרך הפשט לא נראה כן, אלא כי שלום זה הוא יהויכין בן יהויקים בן יאשיהו. ולא נוכל לומר כי בן אחר היה ליאשיהו ששמו ״שלום״; כי לא מצאנו במלכים אחר יאשיהו כי אם יהואחז ויהויקים ויהויכין וצדקיהו, ושלום קורא אותו ״מלך״ בספר ירמיהו: ״...אל שלום בן יאשיהו...המולך תחת יאשיהו אביו״ (ירמיהו כ״ב:י״א). וכל ענין ⁶אותה נבואה על יהויכין שגלה לבבל; ואמ׳ ״בן יאשיהו״ כי בן בנו היה, ובני בנים כבנים – ⁷בהרבה מקומות תמצא כן. והֵנָה גם כן כתבו בסדר בני יאשיהו לפי שהיה לו מלכות יאשיהו בפני צדקיהו דודו; ⁸לפיכך חזר לספר אותו על הסדר (פסוק טז).

1. ושני שמות וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוסיף רד״ק את הדיון על הגילים של המלכים אחרי שעסק באותו ענין בפירושו למלכים ב כ״ג:ל׳ ד״ה ״וימשחו אותו״; השוו דבריו שם.

2. אלא קראו בכור וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג ובמיוחס לר״י קרא. והשוו לעומת מה שכותב רד״ק בפירושו למלכים שם בשם הראב״ע (דניאל א׳:א׳). (כאשר רד״ק כותב שם ״ואנחנו נפרש זה הענין בספר ירמיה״, הוא מתכוון לפירושו על ירמיהו כ״ז:א׳. ההפניה שבמהדורת ״הכתר״ מוטעית).

3. כי הוא צדיק...רשעים. זהו נימוקו של רד״ק על דברי רז״ל. כוונתו היא שרשעות בני דורו היא שגרמה לחורבן, ולא המעשים של צדקיהו.

4. על שם ששלמה וכו׳. כך בתרגום. סביר שהדין עם רוב עדי-הנוסח אשר לא נמצאת בהם המילה ״שם״.

5. ומדרך הפשט וכו׳. השוו דבריו למלכים שם (ומה שהוא כותב שם בשם הראב״ע ששלום הוא יהואחז) ולירמיהו כ״ב:י״א. טוען י׳ ווייסע ש״הדוחק בדבריו מבואר וגלוי לעין״. ואמנם, רד״ק מוכרח להניח ששלום היה בן בנו של יאשיהו ולא בנו; שנזכר שלום פעמיים, כאן ובפסוק הבא, ובשמות שונים; וגם שנזכר שלום כאן אחרי צדקיהו, בעוד שעצם הסיבה להזכרתו הוא ש״היה לו מלכות יאשיהו בפני צדקיהו דודו״ כמו שכותב רד״ק בסוף דבריו.

6. אותה נבואה. ברוב עדי-נוסח: ״הנבואה״.

7. בהרבה מקומות תמצא כן. השוו לעיל א׳:ל״ו ד״ה ״קנז״.

8. לפיכך חזר וכו׳. ר״ל: רק מטעם מלכותו הוכנס כאן, ואין זה עיקר הזכרתו מצד היחסים; ומה שחוזר בפסוק הבא להזכירו כבן יהויקים היינו עיקר הזכרתו.

The sons of Josiah: Johanan the bekhor (=first-born). This is Jehoahaz, whom Pharaoh Neco took and exiled to Egypt, where he died (2 Kings 23:34); and he had two names. How then could the text say “the first-born?” After all, Jehoiakim was two years older than he! For it says “Jehoahaz was twenty-three … when he became king” (2 Kings 23:31) and “Jehoiakim was twenty-five … when he became king” (2 Kings 23:36); and there were only three months between their respective ascents to the throne (2 Kings 23:31–34). Rather, it calls him bekhor because he was the bekhor for kingship, meaning that he reigned first. This is how our Sages, of blessed memory, explain it (b. Horayot 11b).

The third Zedekiah, the fourth Shallum. Our Sages, of blessed memory (ibid.), say that Shallum is Zedekiah, and that the text calls him Shallum because he was wholesome (mushlam) in his deeds. For he was righteous—it was the people of his generation who were wicked. Furthermore, it calls him Shallum because the Davidic kingship came to a close (shalemah) in his day. And it says concerning him “the third” because he was the third son of Josiah, and “the fourth” because he was the fourth since Josiah’s reign. But it does not seem so according to the plain sense. Rather, this Shallum is Jehoiachin son of Jehoiakim son of Josiah. We cannot say that Josiah had another son named “Shallum”; for among the kings who reigned after Josiah we find only Jehoahaz, Jehoiakim, Jehoiachin, and Zedekiah, and in the book of Jeremiah, Shallum is called a king: “concerning Shallum son of Josiah … who succeeded his father Josiah as king” (Jeremiah 22:11). The concern of that entire prophecy is rather Jehoiachin, who was exiled to Babylon; and when it says “son of Josiah,” this is because he was his grandson, and grandsons are like sons: one finds this in many places. And whereaes here too the text records him in the list of Josiah’s sons, this is only because he preceded his uncle Zedekiah in assuming the Josiahide kingship. This, in fact, is why it proceeds to mention him again—in the appropriate list (v. 16).

ובני יאשיהו הבכור יוחנן וגו׳ – כבר בארנו בסוף מלכים כי יוחנן לא מלך (מלכים ב כ״ג:ל״א) וראוי שיתבאר מזה המקום שאין שלום יכניה בן יהויקים שהרי זכרו אחר זה ואמר ובני יהויקים יכניה בנו וזה מבואר מאד.

השלשי צדקיהו – בדפוס ישן ובס׳ מוגה כ״י חסר יו״ד ומסורת יתרו מוכיח שאין זה מן המלאים הנזכרים שם.

הבכור יוחנן – הוא יואחז הנזכר (במ״ב) ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים כמ״ש (במ״ב).

שלום – ארז״ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע״ש שהי׳ הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו.

הבכור יוחנן – אמרו חז״ל יהויקים היה גדול ממנו שתי שנים אלא שיוחנן הוא בכור למלוכה ומפני שכתיב (במ״ב כ״ג) יהואחז לכן אמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז. ומ״ש צדקיהו הוא שלום הוא לכאורה קשה, מי הכריחו לדרוש כן? ועוד הא כתיב השלישי צדקיהו הרביעי שלום הרי דנחית הכתוב למנינא ואיך אמרו שם רביעי למלכות? והנכון שר׳ יוחנן קאי על הא דכתיב (בירמיה נ״ב י״א) שלום בן יאשיהו מלך יהודה, קשה הלא מבואר במלכים שצדקיהו מלך באחרונה ולא נמצא שם מלך שלום, ועל זה אמר הוא שלום האמור בירמיה, הוא צדקיהו האמור במלכים. אבל בודאי היה ליאשיהו בן רביעי שמו שלום שלא מלך כלל. על זה היה קשה לחז״ל כיון דלא מלך כלל איך כללם במנין עם המלכים לומר עליו הרביעי, ותרצו דהרביעי קאי אלמעלה ולמטה דהיינו שצדקיהו היה גם כן רביעי למלכות מפני שיכניה בן יהויקים קדם לו במלכות.

ובני יאשיה – בסדר הבנים האלה יש דעות שונות, ודעת מהרי״א שצדקיה המלך לא היה בן יאשיה רק בן יהויקים, ושלום הנאמר פה הוא יהואחז, עמ״ש בשמו בפי׳ מלכים (ב׳ כ״ד:י״ז). ואני גליתי דעתי בארך שם, שצדקיהו המלך הוא בן השלישי של יאשיה, ויוחנן הוא יהואחז שמלך תחלה, ונקרא בכור אף שהיה קטן שתי שנים מן יהויקים, מפני שהיה בכור למלוכה, כמ״ש חז״ל, וחשבם כסדר שמלכו, יוחנן הוא יהואחז תחלה, ואחריו יהויקים, ואחריו צדקיהו, ושלום בן יאשיה הגלו אותו לבבל בעת שהוליך את יהויקים בבלה כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיהו, ועליו נבא ירמיה (כ״ב:י״א) כמש״ש, (פי׳) [עי׳] בכל אלה המקומות כי שם בארתי הדברים.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(טז) וּבְנֵ֖י יְהוֹיָקִ֑ים יְכׇנְיָ֥ה בְנ֖וֹ צִדְקִיָּ֥ה בְנֽוֹ׃

And the sons of Jehoiakim: Jeconiah his son, Zedekiah his son.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְּרֵיהּ צִדְקִיָה בְּרֵיהּ.

ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו – וקרא שם בנו צדקיה כשם אחיו^א צדקיהו.

א. כן בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853. אך אולי צ״ל: ״דודו״.

ובני יהויקים יכניה בנו צדקיהו בנו – ¹קרא יכניה בנו ״צדקיהו״ על שם דודו צדקיהו.

1. קרא יכניה בנו וכו׳. השוו למיוחס לתלמיד רס״ג.

The descendants of Jehoiakim: his son Jeconiah, his son Zedekiah. Jeconiah named his son Zedekiah after his uncle Zedekiah.

צדקיה בנו – אין זה צדקיה המלך כי זה הי׳ בן יכניה וצדקיהו המלך הי׳ דודו בן יאשיהו.

ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו – פירש שנים הללו היו בני יהויקים.

מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל

(יז) וּבְנֵי֙ יְכׇנְיָ֣ה אַסִּ֔ר שְׁאַלְתִּיאֵ֖ל בְּנֽוֹ׃

And the sons of Jeconiah, the same is Assir, Shealtiel his son;

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּרֵיהּ.

(יז-כד) ובני יכניה – ובני אליועיני וגו׳ עד וענני שבעה וכו׳ (כתוב בירמיה – ילקוט שמעוני ירמיהו כ״א:ט׳, ילקוט שמעוני ירמיהו כ״ב:ל׳).

אסיר שאלתיאל בנו – ורבותינו פירשו אסיר ושאלתיאל כנויים הם, אסיר שנתעברה אמו בבית האסורים, שאלתיאל שנשאל אל על אלתו ושנשתל שלא כדרך הנשתלים וכל הענין כמפורש לשם בפרק דיני ממונות (סנהדרין ל״ז:) ולעדים האלו הוא זרובבל והוא זקנו של זרובבל בן פדיה. אבל יהודה בן קורייס ואנשי קירואין אומרים זרובבל בן פדיה הוא זרובבל בן שאלתיאל הנקרא על שמו, ופדיה הוא בן^א שאלתיאל וזרובבל בן פדיה, והדברים נראים.

א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״בן״.

ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו – ¹שניהם היו בניו. וקראו ״אסיר״ – שנולד בבית האסורין. כי כבר ²כתב עליו הנביא: ״כתבו...האיש הזה ³ערירי גבר לא יצלח בימיו״ (ירמיהו כ״ב:ל׳)! ⁴אלא אמרו שעשה תשובה בבית האסורין, ושב אל יי׳ בכל לבו, ויעתר לו יי׳ ונתן לו בנים, ויצא מבית הכלא, וקרא האחד ״אסיר״ שנולד בבית האסורין, ושם האחר ״שאלתיאל״ שנשתלה מלכות בית דוד ממנו. ⁵ועוד אמרו (בבלי סנהדרין ל״ז:): אמ״ר יוחנן: גולה מכפרת על הכל, שנ׳ ״כתבו את האיש הזה ערירי״, ובתר דגלה כת׳ ״⁶אסיר בנו שאלתיאל בנו״ (השוו כאן) – ״אסיר״ שעברתו אמו בבית האסורין, ״שאלתיאל״ ששתלו אל שלא כדרך הנשתלים: גמירי דאין אשה מתעברת מעומד, והיא נתעברה מעומד. ד״א: ״שאלתיאל״ ⁷שנשאל על אלתו; ״⁸זרובבל״ (להלן יט) שנזרע בבבל – ⁹ומה שמו? ״¹⁰נחמיה בן חכליה״ שמו.

1. שניהם היו בניו. כך במיוחס לר״י קרא; אבל דעת המיוחס לרש״י היא ששאלתיאל היה בן אסיר.

2. כתב עליו. ר״ל: על יכניה.

3. ערירי. היינו שנגזר עליו שלא יוליד בנים.

4. אלא אמרו וכו׳. ראו ויקרא רבה י׳:ה׳.

5. ועוד אמרו וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.

6. אסיר בנו. לפנינו אין המילה ״בנו״, וכמו כן בכמה כת״י כאן.

7. שנשאל על אלתו. בגמרא: ״שנשאל על אלתו אֵל״; והכוונה: הקב״ה נשאל על גזירתו שלא יוליד יכניה בנים.

8. זרובבל וכו׳. על שייכותו של זרובבל לענין, מבאר המהרש״א בפירושו לגמרא: ״על כן קרא שאלתיאל את בנו ׳זרובבל׳, שאילולי שגלה יכניה אביו לבבל (קרי: שנתכפר), לא היה נזרע, בגזרת ׳כתבו את האיש וגו׳⁠ ⁠׳״. וראו גם פירוש ״עץ יוסף״ על ספר ״עין יעקב״. אבל המיוחס לתלמיד רס״ג כנראה סובר על פי אותה פיסקה בגמרא שזרובבל הוא שאלתיאל, ושהוא אם כן זקינו של זרובבל בן פדיה על פי המשך הפסוקים. אך דבריו קשים (השוו הערת ר׳ קירכהיים שם), שהרי זרובבל הוא בן שאלתיאל, לא שאלתיאל עצמו.

9. ומה שמו. ר״ל: שם זרובבל.

10. נחמיה בן חכליה שמו. לסיכום הפרשנות על זיהוי זה ראו י׳ רבינוביץ, ספר עזרא ע׳ 75-77.

And the sons of Jeconiah: Assir, Shealtiel his son. These were both his sons. They called him Assir because he was born in prison (bet ha-asurin). After all, the prophet wrote of Jeconiah, “Record this man as childless, one who shall never prosper” (Jeremiah 22:30)! [The Sages], accordingly, say that he repented in prison and returned to God with all his heart, and that God responded to him and gave him sons (cf. Leviticus Rabbah 10:5). And when he left prison, he named one Assir because he was born in prison (bet ha-asurin), and the other Shealtiel because the Davidic kingship was taken away (nishtalleh) from him. They also say (b. Sanhedrin 37b): “Rabbi Johanan said: Exile atones for everything. For it says ‘Record this man as childless,’ and after he went to exile it says ‘Assir his son, Shealtiel his son’ (cf. our verse)—‘Assir’ because his mother conceived him in prison (bet ha-asurin), and ‘Shealtiel’ because God implanted him (shetalo El) in an unusual manner: although we have learned that a woman cannot conceive while standing, she did conceive while standing. Another interpretation: [The name] ‘Shealtiel’ relates to [God’s] annulment of His curse (nish’al ‘al alato); and [the name] ‘Zerubbabel’ (v. 19) refers to [Zerubbabel’s] conception in Babylon (nizra‘ be-Bavel). For what was his actual name? His name was Nehemiah son of Hacaliah.”

ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו – אחשוב שהרצון בזה כי אסר היה בן יכניה ושאלתיאל היה בן אסר ומה שאמר ומלכירם ופדיה וגו׳ הם כלם בני שאלתיאל ולפי שזרובבל היה בן פדיה שהוא בן שאלתיאל אמר בזרובבל שהוא בן שאלתיאל.

אסר שאלתיאל בנו – בויקרא רבה פ׳ י׳ אסר בנו שאלתיאל בנו. וכן הוא בסנהדרין פ׳ אחד דיני ממונות ובזוהר פ׳ משפטים דף ק״ו וכן הובא בערוך ע׳ אסר ולא נמצא כן במקראות ואולם במדרש חזית פ׳ שימני כחותם קאי שפיר אסר שאלתיאל בנו.

ובני יכניה – מלבד צדקיהו הנזכר.

שאלתיאל בנו – בן אסר היה.

ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו – פירש בנו אסיר. וקאי נמי למטה על ומלכירם וגו׳ שהם היו בני שאלתיאל. ולפי זה זרובבל בן פדיה בן שאלתיאל שפיר קרי ליה זרובבל בן שאלתיאל דבני בנים הרי הם כבנים (עיין רד״ק) וחז״ל אמרו אסיר ושאלתיאל אחד הוא ונקרא כן על שם שאסר הקב״ה ושאל כו׳.

ובני יכניה – חז״ל פי׳ שנגזר עליו להיות ערירי (ירמיהו כ״ב:ל׳), ועל ידי תשובה נתבטלה הגזרה. ולמה שפירשתי שם, היה הגזרה שלא ימלוך איש מבניו, לא שיהיה ערירי ממש, וגזרה זו נתבטלה, כי זרובבל עלה לגדולה אח״כ מצד אבותיו, והיה מושל ביהודה, הפך ממה שכתבו עליו שלא יצלח מזרעו איש מושל עוד ביהודה, עי״ש.

ובני יכניה אסיר – י״מ שאסיר תואר ליכניה שהיה אסור בבית האסירים, ושם הוליד הבנים האלה. ודעת חז״ל שפירשו אסיר ושאלתיאל בנו, והי״ל שני בנים, ומלכירם ופדיה הם בני שאלתיאל. וגם יל״פ שכל הנחשבים הם בני יכניה, ועי׳ בסמוך.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(יח) וּמַלְכִירָ֥ם וּפְדָיָ֖ה וְשֶׁנְאַצַּ֑ר יְקַמְיָ֥ה הוֹשָׁמָ֖ע וּנְדַבְיָֽה׃

and Malchiram, and Pedaiah, and Shenazzar, Jekamiah, Hoshama, and Nedabiah.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ומלכי רם ופדיה – ¹כל אלה בני שאלתיאל. ואחז דרך קצרה – ולא אמ׳ ״ובני שאלתיאל״ – ²כי הדבר מובן שזוכר אב ובנו כולם.

1. כל אלה וכו׳. כך במיוחס לר״י קרא.

2. כי הדבר מובן שזוכר אב ובנו כולם. נראית הכוונה: מובן שבכל אלה היחסים הטקסט מזכיר אב ואח״כ בנו או בניו. רד״ק כותב כאן ״בנו״ בלשון יחיד כלשונם של הפסוקים. עדי-הנוסח שכתוב בהם ״בניו״ בלשון רבים (ראו החילופים) הושפעו, ככל הנראה, מלשון הרבים של המילה ״כולם״.

Malchiram, Pedaiah. These are all sons of Shealtiel. But the text deploys an abridged style and does not say “The sons of Shealtiel,” because in all these cases it is understood that it lists father and son.

ומלכירם וכו׳ – בני שאלתיאל היו ולקצר סמך על המבין שזוכר את הבנים סמוך לאביהם.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודהכל

(יט) וּבְנֵ֣י פְדָיָ֔ה זְרֻבָּבֶ֖ל וְשִׁמְעִ֑י וּבֶן⁠־זְרֻבָּבֶל֙ מְשֻׁלָּ֣ם וַחֲנַנְיָ֔ה וּשְׁלֹמִ֖ית אֲחוֹתָֽם׃

And the sons of Pedaiah: Zerubbabel, and Shimei. And the sons of Zerubbabel: Meshullam, and Hananiah; and Shelomith was their sister;

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבַר זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָם וַחֲנָנְיָה וּשְׁלמִית אֲחַתְהוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ובני פדיה זרובבל ושמעי – ומה שאמ׳ בחגי (א׳:ו׳) ¹וזכריה ובעזרא (עזרא ג׳:ב׳) ״זרובבל בן שאלתיאל״, ²לפי שהיה בן בנו – כי פדיה בן שאלתיאל, וזרובבל בן פדיה; הלא תראה בכמה מקומות שזוכר בני בנים כבנים.

ובן זרובבל משלם – כמו ״ובני זרובבל״. וכן ״ובן חנניה״ (להלן פס׳ כא), ״ובן נעריה״ (להלן פס׳ כג).

1. וזכריה. לא נמצא כן בספר זכריה.

2. לפי שהיה בן בנו וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש ואנשי קירואן; אבל ראו מה שכתבנו בשם המיוחס לתלמיד רס״ג לעיל הערה ד״ה ״זרובבל״.

The sons of Pedaiah: Zerubbabel and Shimei. When the text says in Haggai (1:1), Zechariah (?), and Ezra (Ezra 3:2), “Zerubbabel son of Shealtiel,” this is because he was his grandson; for Pedaiah was the son of Shealtiel, and Zerubbabel was the son of Pedaiah. After all, one finds many places where the text mentions grandsons as sons.

The son of Zerubbabel: Meshullam. This is equivalent to: “The sons of Zerubbabel.” The same is true for “The son of Hananiah” (v. 21) and “The son of Neariah” (v. 23).

ובני פדיה זרובבל – ומה שנאמר במקומות אחרים זרובבל בן שאלתיאל כי בני בנים הם כבנים.

ובן זרובבל – כמו ובני זרובבל ורבים כמוהו.

ושלמית אחותם – חשב כאן אותם שנולדו בבבל ונשארו שמה. וגם מפני שהיתה חשובה.

ובני פדיה זרובבל – ובעזרא וחגי ומלאכי נקרא זרובבל בן שאלתיאל, ויאמר הרד״ק שהיה בן בנו של שאלתיאל, ודעת הראב״ע (עזרא ג׳) כמ״ש שפדיה הוא אחי שאלתיאל, ושאלתיאל מת בלא בנים ופדיה יבם את אשתו ולכן נקרא זרובבל בן שאלתיאל ע״ש המת, להקים זרע לאחיו.

ושלומית אחותם – כל אלה נולדו מאשה אחת.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(כ) וַחֲשֻׁבָ֡ה וָ֠אֹ֠הֶל וּבֶרֶכְיָ֧ה וַחֲסַדְיָ֛ה י֥וּשַׁב חֶ֖סֶד חָמֵֽשׁ׃

and Hashubah and Ohel, and Berechiah, and Hasadiah, Jushabhesed, five.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲשׁוּבָה וָאהֶל וּבֶרֶכְיָה וַחֲסַרְיָה יוּשַׁב חֶסֶד חָמֵשׁ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

חמש – שם הוא ולא חמשה.

וחסדיה יושב חסד חמש – חמש היו לבד משלומית אחותם.

and Hasadiah, Jushab Hesed five They were five in addition to Shelomith their sister.

יושב חסד – הוא שם אחד.

חמש – הם האמורים במקרא זה ואולי הראשונים היו מאשה אחרת ולזה לא כללם יחד.

וחשובה וגו׳ – הפסיק בפסוק בין הבנות לומר שאלה נולדו בארץ ישראל.

יושב חסד חמש – מנינא להודיע שיושב חסד אחת היא.

וחשובה וכו׳ חמש – מאשה אחרת.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(כא) וּבֶן⁠־חֲנַנְיָ֖ה פְּלַטְיָ֣ה וִישַֽׁעְיָ֑ה בְּנֵ֤י רְפָיָה֙ בְּנֵ֣י אַרְנָ֔ן בְּנֵ֥י עֹבַדְיָ֖ה בְּנֵ֥י שְׁכַנְיָֽה׃

And the sons of Hananiah: Pelatiah, and Jeshaiah; the sons of Rephaiah; the sons of Arnan; the sons of Obadiah; the sons of Shecaniah.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי חֲנַנְיָה פְּלַטְיָה וִישַׁעְיָה וּבְנֵי רְפָיָה בְּנֵי אַרְנָן בְּנֵי עוֹבַדְיָה בְּנֵי שְׁכַנְיָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

בני רפיה – רצה לומר בן ישעיה היה ובן רפיה היה ארנון וכו׳ ולקצר סמך על המבין ובני הוא כמו בן וכמוהו רבים.

ובן חנניה פלטיה וישעיה בני רפיה – בני קאי אלמעלה ולמטה היינו בני ישעיה רפיה, ובני רפיה ארנן וכן כולם.

בני רפיה – בס׳ היחוס נכתבו בארך, ושם היה כתוב רפיה ובני רפיה, פלוני ופלוני, ארנן ובני ארנן וכו׳, ופה תפס בקצור התחלת כל הענין כמ״ש כ״פ.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(כב) וּבְנֵ֥י שְׁכַנְיָ֖ה שְׁמַֽעְיָ֑ה וּבְנֵ֣י שְׁמַֽעְיָ֗ה חַטּ֡וּשׁ וְ֠יִגְאָ֠ל וּבָרִ֧יחַ וּנְעַרְיָ֛ה וְשָׁפָ֖ט שִׁשָּֽׁה׃

And the sons of Shecaniah: Shemaiah; and the sons of Shemaiah: Hattush, and Igal, and Bariah, and Neariah, and Shaphat, six.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט אֲשִׁתָּה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ובני שמעיה וגו׳ ששה – עם אביהם. ויש אומרים ששה שם הוא.

ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה – אינם אלא חמשה ויש בו טעם כמו שכתוב למטה במשמרות הלוים: לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיה חשביהו ומתתיהו ששה (דברי הימים א כ״ה:ג׳) ואינם כי אם ה׳.

and the sons of Shemaiah: Hattush, and Jigal, and Bariah, and Neariah, and Shaphat six They are, in reality, only five, but there is a reason, as is written below (25:3) concerning the watches of the Levites: "Of Jeduthun, the sons of Jeduthun: Gedaliah, and Zeri, and Isaiah, Hashabiah, and Mattithiah six,⁠" but they are only five.

ששה – אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה״ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו׳ ששה (דברי הימים א כ״ה:ג׳) ואינו חושב כ״א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן.

ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה חטוש – האי בני קאי נמי למעלה ולמטה כאלו כתוב ובני שמעיה, שמעיה וחטוש ויגאל וגו׳ ואתי שפיר מה שסיים הכתוב ששה.

ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה – בני שמעיה נתגדלו אצל שכניה אבי אביהם ונחשבו לו כבניו, וחשבם עם שמעיה אביהם לששה בנים, ועז״א ששה וחשב רק חמשה.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל

(כג) וּבֶן⁠־נְעַרְיָ֗ה אֶלְיוֹעֵינַ֧י וְחִזְקִיָּ֛ה וְעַזְרִיקָ֖ם שְׁלֹשָֽׁה׃

And the sons of Neariah: Elioenai, and Hizkiah, and Azrikam, three.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעוניאדרת אליהו לגר״אעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי נְעַרְיָה אֶלְיוֹעֵינַי וְחִזְקִיָה וְעַזְרִיקָם תְּלָתָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ובן נעריה אליועיני – מן אליועיני התחילו ראשי הגליות עד הלל שממנו התחילו הנשיאים.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעוניאדרת אליהו לגר״אהכל

(כד) וּבְנֵ֣י אֶלְיוֹעֵינַ֗י [הוֹדַוְיָ֡הוּ] (הודיוהו)^א וְאֶלְיָשִׁ֡יב וּפְלָיָ֡ה וְ֠עַקּ֠וּב וְיוֹחָנָ֧ן וּדְלָיָ֛ה וַעֲנָ֖נִי שִׁבְעָֽה׃

And the sons of Elioenai: Hodaviah, and Eliashib, and Pelaiah, and Akkub, and Johanan, and Delaiah, and Anani, seven.

א. [הוֹדַוְיָ֡הוּ] (הודיוהו) א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְעָתִיד לְאִתְגְלָאָה כֻּלְהוֹן שַׁבְעָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וענני שבעה – הוא מלך המשיח, ואומר ענני כמו שנאמר: וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה (דניאל ז׳:י״ג), ומענני ואילך אין חשבון עוד למלכות בית דוד ולכן הופסק. ותמהין הללו המתעסקים בספר יוחסין מי מנה את אלו, ועזרא היאך יכול ליחס דורות שלאחריו, הלא זרובבל ועזרא ביחד היו ומזרובבל עד ענני עשרה דורות, זרובבל חנניה פלטיה ארנן עובדיה שכניה שמעיה נעריה אליועיני וענני. יהודה בן קורייס אומר לסוף בית ב׳ נתייחסו מספרי זכרונות המלכים כי הם היו כותבים^א כל היחוסים וכל המעשים, כמו שנאמר באחשורוש: להביא ספר הזכרונות (אסתר ו׳:א׳). ואני משיב^ב להם ודאי כדברי חכמים שאמרו עזרא כתב ספרו ויחס דברי הימים עד לו (ב״ב דף ט״ו.), והללו הוא ייחס כמו שנאמר: ועל ספרך כלם יכתבו (תהלים קל״ט:ט״ז), ומתחלת התורה ועד סיומה נביאים קורים וכותבים אשר לא ראו ואשר לא סופר למו, ומתחלת התורה נלמוד^ג מעבר: ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י׳:כ״ה) ואם תאמר בתחלת ימיו, והלא יקטן אחיו קטן ממנו היה והוליד ממנו משפחות ונתפלגו, ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא^ד למדת כי אינו [^האומר כי] בימיו אלא בסוף ימיו, הא למדת שנביא גדול היה עבר שהוא שׂם שמו של בנו פלג ברוח הקודש, וכן משה רבינו ייחס כל מלכי עשו עד דוד וכל האלופים עד חנוכת הבית, וכמה שנים נתנבא עדוא^ו עד שלא נולד יאשיה, שנאמר: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך וגו׳ (מלכים א י״ג:ב׳). הא למדת שעזרא ייחס עד לו כלומר על עצמו, וייחס על ענני קודם שייחס עצמו, ואח״כ חגי זכריה ומלאכי העלוהו ברוח הקדש. ואם ישאל השואל והלא לא תמצא עזרא בכל ספר הייחס וייחוס אהרן הכהן, דע ומתבונן^ז כי נתייחס עזרא בן שריה בן עזריה בספרו (עזרא ז׳:א׳), וכאן נתייחס אלעזר הוליד את פינחס עד וחלקיהו הוליד את עזריה ועזריה הוליד את שריה ושריה הוליד את יהוצדק (דברי הימים א ה׳:ל׳-מ׳) ויהוצדק הוא עזרא, [^חולכך נקרא יהוצדק] כאשר יורה עליו חברו, שאמרו חכמים: וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה׳ (דניאל ט׳:י״ד) צדקה עשה הקב״ה שהקדים גלות יכניה לגלות צדקיה י״א שנים, והלכו להם כולם שלמים בתורתו ובחכמתו שנאמר: והגלה החרש והמסגר (מלכים ב כ״ד:י״ד) ואלו גבורי תורה כאשר אמרו חכמים (תנחומא תזריע ט׳; סנהדרין ל״ח.). ועזרא הלך עם גלויות יכניה שנאמר ויהוצדק הלך בהגלות ה׳ את יהודה וירושלם ביד נבכדנאצר (דברי הימים א ה׳:מ״א), ולכך נקרא שמו כאן יהוצדק שצדקה עשה הקב״ה שהגלהו קודם חורבן הבית והוא חידש את התורה.

א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״כי היו כתובים״.

ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״ואנו משיבים״.

ג. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״מתחלת התורה ונלמוד״.

ד. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״הא למדת כי״.

ה. נוסף בכ״י מוסקבה 853, וחסר במהדורת קירכהיים.

ו. מקורו בסדר עולם רבה כ׳; סנהדרין פ״ט:.

ז. נדצ״ל: ״והתבונן״.

ח. נוסף בכ״י מוסקבה 853, וחסר במהדורת קירכהיים.

הודיוהו – הודויהו קרי.

ובני אליועוני – הנה האחרונים המבקרים הלכו בזה צלמות ולא סדרים ויוכיחו מזה כי יד סופר מאוחר שלטה בספר הזה, שאיך יצויר שעזרא יזכיר מזרובבל ז׳ דורות זרובבל חנניה שכניה שמעיה נעריה אליועיני וענני, וסתם דור הוא שלשים שנה, א״כ יצטרך ר״י שנה מזרובבל עד ענני, וכבר הראיתי בפי׳ נחמיה (סי׳ יב) שגם שם הקשו כזאת על יחוס הכ״ג שחושב, והראיתי טעותם, כי לנו לחשוב לכמה יוליד איש, ואם הוליד יכניה ובניו ובני בניו כ״א לי״ג שנה, שזה אינו יוצא מדרך הרגיל, א״כ מגלות יכניה שהיה ח״י שנה לפני חורבן הבית עד הזמן שבא עזרא כותב דה״י ונחמיה אחריו שהשלימו (כפי קבלת חז״ל בב״ב י״ד:ב׳) ונחמיה שב שנית לירושלים בשנת ל״ב לארתחששתא, וגם אם נאמר שדריוש הוא ארתחששתא היה נחמיה שלשים שנה אחרי בנין הבית, שהוא מאה שנה אחרי חורבן הבית, וקי״ח שנה אחר גלות יהיוכין, א״כ אם הוליד יכניה תכף אחר גלותו, ובניו הולידו דור דור לי״ג שנה, בשנים קי״ח נולד כבר הדור העשירי אחר יכניה. ועתה גם אם נפרש שזרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל, ענני הוא הדור התשיעי אחר יכניה, ויצויר שראה נחמיה את ענני, גם אם הולידו כולם כ״א לי״ד שנה. וכ״ש אם נאמר כמו שפירשתי לפי׳ אחד שאסיר ושאלתיאל ופדיה אחים כולם בני יכניה, והיה ענני הדור השמיני אחר יכניה, יצויר שראה את ענני גם אם ששה מהם הולידו לט״ו שנים, ומה הרעש אשר הרעישו וקורי עכביש אשר ארגו על השאלה הזאת על קו תהו ואבני בהו?.

מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימלבי״םהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון